שניידרמן נ' "עד מאה ועשרים" אגודה לעזרת הורים חדרה

פסק דין חלקי וה חלטה

1.בהמשך להחלטתי מיום 13/5/12, בפני הודעת התובעת כמתחייב מאותה החלטה ותגובת הנתבעת להודעה.

2.וכך, ובכל הנוגע לעילה שעניינה בזכאות התובעת לפיצוי בגין פדיון ימי מחלה לא מנוצלים - הרי שלאחר שחזרתי ועיינתי בהודעת התובעת, לא מצאתי בה תשובה לשאלה הראשונה שהוצגה בהחלטתי הנ"ל, היינו, מדוע לשיטת התובעת חל עליה ביחסיה עם הנתבעת שהיא עמותה, ההסכם קיבוצי בשירות הציבורי בעניין פדיון ימי מחלה לא מנוצלים.

סעיף 16 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, קובע על מי יחול הסכם קיבוצי כללי דוגמת ההסכמים הקיבוציים הכללי שבנדון, כדלקמן:

 "הסכם קיבוצי כללי חל על -

(1)בעלי ההסכם;

(2)המעבידים, בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם, חוץ מחברים שהוצאו מכלל ההסכם במפורש;

(3)כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם המועבדים, על ידי מעביד כאמור בפיסקה (2), במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם".

הנה כי כן, על מנת לקבוע כי ההסכם הקיבוצי שבנדון, חל על יחסי והתובעת והנתבעת, יש להראות כי הנתבעת חתומה על ההסכם, וזאת כאמור אף לא נטען, או שהיא מעביד בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, שהיו בעת חתימת ההסכם חברים בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם, או שנעשו לחברים תוך תקופת תקפו של ההסכם.

גם אם ניתן לראות בנתבעת בבחינת מעביד בענפים או בשטח הכלולים בהסכם, הרי שהיא לא מעביד בענפים או בשטח הכלולים בהסכם שהיה בעת חתימת ההסכם חבר בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם (בענייננו, מרכז השלטון המקומי בישראל), או שנעשתה לחבר תוך תקופת תקפו של ההסכם, ואף לא נטען שכך.

הפנית התובעת לפרסום שמפרסמת הסתדרות האחיות (נספח א' להודעה), או אמירה של מאן דהוא שחלים עליו ההסכמים, אינם תחליף להצבעה בכתב התביעה, על היסודות המחילים את הוראות ההסכם הקיבוצי שבנדון, על הנתבעת ולא כל שכן על התובעת.

הוא הדין גם בכל הנוגע לטענות התובעת בהודעתה הנ"ל, לפיהן הנתבעת הינה עמותה ציבורית שנתמכת מכספי עירית חדרה (שאין חולק כי היא חברה במרכז השלטון המקומי בישראל), או אף בטענה שהנתבעת ממוקמת על מקרקעין שבבעלות עירית חדרה.

גם אם כך הם פני הדברים, הרי שכל אלו אינם תחליף לכך שהנתבעת איננה ולא נטען שהיא חברה בארגון המעבידים שהוא בעל ההסכם.

3.משלא הונחה בכתב התביעה, התשתית, ולו המשפטית, המחילה את ההסכם הקיבוצי הנ"ל על יחסי הנתבעת והתובעת שבנדון - אין זאת אלא שכתב התביעה אינו מגלה ולו לכאורה עילת תביעה ברכיב לתביעה, וכל זאת אף אם אתעלם לצורך העניין מכך שהתובעת אף לא מסרה תשובה מניחה את הדעת לשאלות האחרות שנשאלו בהחלטת בית הדין הנ"ל, ובכלל זה: כיצד לשיטת התובעת היא מקיימת את תנאי ההסכם הקיבוצי לעניין הגיל המינימאלי המזכה בפדיון ימי מחלה, דרישת הפרישה לפנסיה כתנאי לזכאות והעובדה שהיא לא מבוטחת בפנסיה תקציבית.

4.משכך הם פני הדברים, ולאחר שניתנה לתובעת האפשרות להבהיר את כתב התביעה בעילה זו ולא היה בהבהרה כדי לסייע – אני מורה על מחיקת עילה זו מכתב התביעה, וכפועל יוצא מכך, על מחיקת סעיפים 37-46 לכתב התביעה.

5.ובאשר לעילת התביעה השנייה – היינו התביעה להשלמת פיצויי פיטורים, הרי שמתגובת התובעת לא ניתן להבין האם הסכום בסך של 35,434 ₪ שלטענתה בהודעה שבנדון, נצבר במבטחים, הוא בנוסף לסך של 21,541 ₪ כנטען על ידיה בסעיף 36 לכתב התביעה, או שמא מדובר בהעדכון הסכום, מה גם שלא ברור כלל מה עמדתה לגבי כספים שנצברו במנורה מבטחים, כטענת הנתבעת.